עברית  |  English  |  


מונה:

דף הבית >> מאמרים >> דיני לשון הרע וקניין רוחני >> לשון הרע בישיבות מועצה, מגמות חדשות בדיני בלשון הרע?
 

לשון הרע בישיבות מועצה,

מגמות חדשות בדיני לשון הרע ? 

עו"ד שרון כהן

  

סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, מונה רשימת מקרים אשר מהווים "פרסומים מותרים" גם אם תוכנם מהווה לשון הרע. יתר על כן, סעיף 13 מכונה כסעיף ה"הגנות מוחלטות" למפרסם דברי לשון הרע.

רשימת המקרים אותה מונה החוק הם מקרים בהם מתפרסמים דברי לשון הרע בפני רשויות מוסמכות וסטטוטוריות, כגון דיונים בבית המשפט, כינוס רשויות מוסמכות בהן היתה לאדם חובה חוקית על פי הוראה או היתר של "רשות מוסמכת".

על פי סעיף 13(9) לחוק, אחד המקרים בהם חלה ההגנה כאמור היא בפרסום שהיה על המפרסם חובה חוקית או היתר לפרסם הדברים במסגרת "רשות מוסמכת". מועצת עיר נחשבת לענייננו כרשות מוסמכת.

ההיגיון להגנה שבסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע היא ברורה. החוק רוצה ליתן חירות לדיונים ציבוריים במסגרת מוסדות המדינה, להתנהל בפתיחות ללא חשש מפני השלכות דבריו כגון אחריות בלשון הרע.

הלכה למעשה החוק העניק מעין חסינות לדוברים אשר פרסמו דברי לשון הרע במקרים אשר נמנו על הסעיף.

הרציונל סביב החוק הוא ברור. ברם, תחולתו הרחבה שזכתה אף לפרשנות מרחיבה על ידי בתי המשפט הביאה למצבים בהם גם אם נאמרו דברים קשים ובוטים שלדעת הכל מהווים הוצאת דיבה, הרי שהחוק העניק מחסה לאותו המפרסם כיוון שענה על דרישותיה של ההגנה.

מקרים לא מעטים בהם סעיף 13 זכה לדיון מעמיק בבתי המשפט אירע דווקא במסגרתם של דיוני ישיבות מועצה של רשות זו או אחרת. נראה כי בחלק מן המקרים שנידונו ישיבות מועצה של רשות הפכו זירת התגוששות מילולית של ממש אשר ברגיל היו עולות לכאורה לכדי לשון הרע באופן מובהק.

ברם, כחלק מן הרציונל של ניהול דיונים ללא חשש בפני ועדות, רשויות מוסמכות וכדומה, העדיפו בתי המשפט לרוב, שלא לחייב המפרסם באחריות בלשון הרע.

מקרה חושב שנדון במדינת ישראל בהקשר זה אירע בפרשת קריניצי בע"א 241/60. במקרה זה שנדון על פי הדין הקודם בפקודת הנזיקין האזרחיים, נקבע כי ישיבת מועצה נכללת תחת הסעיף.

מקרה חשוב שנדון וסוקר בכלי התקשורת אירע דווקא במסגרת דיוני ישיבת מועצת העיר רמת גן. באותו המקרה, הטיח ראש העיר דברים פוגעים ואף תנועה פוגעת כלפי חבר מועצה - "אצבע משולשת", ועלתה השאלה האם האמירות ואף תנועות גוף חוסות תחת ההגנה המוחלטת בסעיף 13.

בדיון מעמיק שנערך במסגרת בקשה לסילוק התביעה על הסף בת.א. 073072/04, קבעה כבוד השופטת מארק – הורנצ'יק כי המקרה חוסה הגנת הפרסומים המותרים, ובצדק.

אחד הטיעונים המרכזיים בפסיקה נוגעת לעובדה כי הפרסומים נעשו במסגרת ישיבות מועצה וכי אין להעביר את ההתגוששות הפוליטית אל תוך הזירה המשפטית.

יחד עם זאת, נראה כי היו מי שניצלו מגמת בתי המשפט לפרש ההגנות שבחוק באופן מרחיב, כאשר ביטויים שאינם קשורים לחלוטין באופן ענייני לישיבה שהתקיימה החלו לטעון כי הביטויים חוסים תחת ההגנה והחלו להתיר חרצובות לשונם כלפי חבריהם לישיבות.

במקרה שנדון לאחרונה בת.א. 8289/04 נראה כי בתי המשפט החלו למתן המגמה השלטת בפירוש החוק.

המקרה הנ"ל נדון בבית משפט השלום בנצרת שבו ראש מועצה איזורית האשים את מבקרת הפנים של המועצה בפני ועדת הביקורת ומליאת המועצה האשמות בדבר תפקודה והתנהלותה האישית. בין היתר יוחסו לראש המועצה אמירות לפיהן אמר כי מבקרת הפנים משתמשת במידע לצרכים פוליטיים ; כי נטלה כספים שלא כדין ; כי אינה עובדת באופן ראוי בתמורה לכסף אותו היא מקבלת וכדומה.

בבית משפט השלום קבע כי הואיל והישיבה אירעה בפני "רשות מוסמכת" במובנו של סעיף 13 לחוק, אזי המדובר בפרסום מותר גם אם תוכנו לא אמת.

כאמור זוהי אכן הפרשנות השלטת בבתי משפט השלום בבואם ליתן פרשנות לחוק ולהגנה בסעיף 13.

דא עקא, בערעור שנדון בפני המחוזי, התקבל הערעור, ונקבע ביחס לפסיקת בית משפט השלום כי הואיל והביקורת שמתח ראש המועצה התייחסה למבקרת עצמה ולא באופן ענייני לתפקידה, הרי שההגנה לא תחול במקרה זה, ולבסוף נפסק כי ראש המועצה יחוייב לשלם פיצוי בסך של כ-50,000 ₪.

פסיקת בית המשפט המחוזי חדשנית במידה רבה. בניגוד לפסיקת בית המשפט המחוזי, הרי שעל פי לשון החוק פשיטא, לא קיים מבחן הקשר הענייני לנושא הפרסום. ולכן זוהי פסיקה יוצרת במידה רבה.

יחד עם זאת, אין לקרוא את פסיקת בית המשפט המחוזי בפשט הואיל ובדרש עולה כי בתי המשפט המחוזי והעליון בישרו לא אחת את הסנונית הראשונה לשינוי מגמות בפרשנות חוק איסור לשון הרע.

כך, אירע אף בפרשנות ההגנה באותו סעיף 13 לחוק בהקשר לדיונים המתנהלים בבתי המשפט בסעיף 13 (5). כך, באופן קונסטרוקטיבי הצביע כבוד השופט שטרוזמן, בפסיקה חשובה בע"פ (ת"א)  546/92 דורון נ' טליה טריינין-גורן, כהיא לשינא:

"לדעתי, הפרשנות המרחיבה של הלכה זו, לפיה כל אמירה בין בעלי-דין ובאי-כוחם במהלך דיון משפטי ביניהם מוגנת בצל החיסוי האמור, הינה מרחיקת לכת וחורגת עד מאוד מלשונו של הסעיף...".

בעקבות פסיקה חשובה של בית המשפט המחוזי, החלו בתי המשפט ליתן פרשנות מצמצמת יותר ביחס לסוגיות הקשורות לדיונים בבתי המשפט, וכפי שנעשה בעניין ראש המועצה החלו לשקול סוגיית הקשר לעניין נשוא הדיון  על אף שהחוק אינו דורש זאת.

זאת ועוד, בהקשר להגנות הקבועות בסעיף 15 לחוק המונה מקרים בהם למפרסם תעמוד חזקת תום הלב, בהלכה חשובה המכונה "הלכת ריימר" צמצם בית המשפט את דרך הפרשנות לפיה אמירות המתפרסמות במסגרת תלונות לרשויות מוסמכות, כגון משטרה חוסות תחת הגנת תום הלב. כך, יכול היה כל פלוני להתלונן כנגד כל אלמוני בתלונות שוא אשר מעלות דברי השמצה כנגדו. ואולם בתי המשפט הרחיבו ההגנה והעניקו הגנה רחבה בשל האינטרס הציבורי החשוב שבהגשת תלונות.

גם בהקשר לסוגייה זו, קבע כבוד הנשיא ברק בע"א 788/79, בהלכת ריימר, את מבחן אמונת המתלונן באמיתות תלונתו: 

".....תום הלב נקבע, לעניין ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק, לא על-פי המוטיב שהביא לתלונה, אלא על-פי האמונה באמיתות תוכנה. מוטיב נעלה של תפיסת עבריינים אינו מצדיק, בעיני החוק, הגשת תלונה למשטרה שאין המתלונן מאמין באמיתותה; לעומת זאת, אמונה באמיתות התלונה מצדיקה הגשת תלונה למשטרה, גם אם הגורם המניע את המתלונן אינו השלטת החוק אלא נקמה או שנאה או כיוצא בהם".

סבורני כי גם בענייננו, פסיקת בית המשפט המחוזי בשאלת ישיבות המועצה, אינה אלא משלימה מהלך שהחלו בו ערכאות הערעור של בית המשפט, לפיהן יש לצמצם תחולת ההגנות רחבות או ה"מוחלטות", וליתן לבית שמשפט היושב ד'למטה יתר שיקול דעת במקרים בהם ברור כי השימוש בהגנות שבחוק לא יביאו לצדק, ובוודאי שלא יגשימו את תכלית החוק וההגנות. 

 

·        הכותב הינו עורך דין ומגשר במשרד שרון כהן ושות', העוסק בתחום המשפט האזרחי – מסחרי, וכן בקניין רוחני לרבות דיני לשון הרע וזכויות יוצרים.

·        ניתן ליצור קשר עם הכותב באמצעות אתר הבית : www.sc-lawoffice.com

·        אין לראות האמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי.

 

אין לראות באמור באתר זה משום יעוץ משפטי ו/או תחליף ליעוץ משפטי

כל הזכויות באתר ובתוכנו שמורות למשרד בלבד ואין להעתיק תוכן האתר ללא אישור המשרד

לייבסיטי - בניית אתרים