עברית  |  English  |  


מונה:

 

 

אחריות נושא משרה על פי חוק איסור לשון הרע, מהו הקשר?

סוגיות בענייני לשון הרע ודיני התאגידים 

עו"ד שרון כהן

 

חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 הינו חוק שהשימוש בו הולך וגובר בשנים האחרונות. לאחרונה ניתנו פסקי דין חשובים בתחום, שהם תוצאה של מודעות גוברת לחוק של הציבור הרחב וציבור עורכי הדין.

במאמר זה, אביא בקליפת האגוז בלבד, פן אחר בחוק, שלא הוצג, הקשור לשימוש הנרחב שנעשה בחוק בכל הקשור לאמצעי התקשורת בכלל, והעיתונות היומית בפרט, אשר משקפים סטייה מן הדין הכללי בתחום התאגידים.

באופן מפתיע למדיי, נראה כי דווקא חוק איסור לשון הרע, מציג בצורה חדה שאין כמותה את סוגיית האחריות האישית של נושאי משרה בתאגיד ומעלה אותו על נס.

במה דברים אמורים?

סעיפים 11 ו-12 לחוק איסור לשון הרע קובע אחריות אישית על מי מנושאי המשרה בתאגיד אשר פרסמו לכאורה לשון הרע. אך החוק עצמו לא רק שלא מתחשב במסך ההתאגדות של התאגיד, אלא הוא קובע בחקיקה ראשית, באותיות קידוש לבנה כי במקרים מסויימים נושאי המשרה ישאו באחריות אישית, גם אם הם פעלו כשליחי התאגיד.

ויובהר- נושאי המשרה עליהם החוק מטיל האחריות הם נושאי משרה בכירים וזוטרים בתאגיד כאחד.

רוב העיתונים במדינת ישראל מאוגדים בתאגידים גדולים אשר מקורם בהוצאות לאור השייכות לגופים פיננסים גדולים בישראל.

דוגמא: לעיתים כאשר כתב פלוני אשר מפרסם כתבה פוגעת על אלמוני יש בה דברי לשון הרע כנגדו לכאורה. כדי להקשות על הדוגמא, נניח כי המדובר בכתבה בעלת חשיבות חדשותית גדולה, כגון חשיפת שחיתות לכאורה.

בדוגמא זו, נהיר וברור כי אותו הכתב פעל כשלוחו של העיתון. קרי, של התאגיד ו/או ההוצאה לאור שמוציאה העיתון.

ולמרות זאת, במקרים אלה החוק מטיל אחריות אישית וישירה על מי שכתב את הכתבה.

אולם, החוק אינו מסתפק בכתב, והוא מטיל אחריות פלילית או אזרחית גם על המוציא לאור, על המפיץ ואף על בעל בית הדפוס כאשר עסקינן בעיתונות כתובה במקרים מסויימים.

יודגש כי החוק מטיל את אחריות אישית על פרסונות אלה, בנוסף לאחריות המוטלת על התאגיד, הן במישור הפלילי והן במישור האזרחי.

במתח הזה, שבין דיני לשון הרע על כל הכרוך בהם מחד, וסוגיות שמקורן בדיני תאגידים ובאחריות נושאי משרה מאידך, נראה כי לא נערך דיון אמיתי ומעמיק אשר בוחן מלוא משמעויות החוק, וההתייחסות אל ההסדרים לעניין זה כאל דבר מובן מאליו ולא כך הוא.

ההיפך הוא הנכון. אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה הינה מיסודות דיני התאגידים. יש הרואים, ובצדק, בתאגיד כ"פקעת חוזית" הנותנת ביטוי אמיתי לכוונותיהם המפורשות או המשוערות של בעלי האינטרסים בתאגיד. אין חולק על כך כי החברה היא אישיות משפטית כללית, המשמשת מושא לזכויות וחבויות רבות בתחומים שונים של המשפט. ברור כי חברה צריכה להיות כשירה להתקשר בחוזים, להיות בעלת קניין, להיות מסוגלת לרשת או לתבוע ולהיתבע בשמה. כך, תופעות משפטיות רבות, הכרוכות בפעולה מסוימת, אינן אפשריות אלא ברצונו של הפועל בשמה. מקורן של תופעות ככריתת החוזה, עוולת הרשלנות או בוודאי שעוולת לשון הרע הן ברצון האנושי. מאחר שהאישיות המשפטית המאוגדת, נעדרת בסיס רצוני, אין רצונה יכול להיווצר, אלא על ידי אחרים, קרי שלוחי התאגיד.

בעניין זה, נערך בתחום דיני התאגידים דיון מהותי וחשוב בכל הקשור להטלת אחריות אישית על נושאי המשרה בחברה וזאת על פי חובת הזהירות והנאמנות שלהם לחברה על פי הדין המתפתח בתחום זה.

משום מה, נשכח דיון מעמיק בפן זה בראי חוק איסור לשון הרע הקשור בקשר גורדי עם דיני התאגידים בכלל, ועם אחריותם האישית של נושאי המשרה בפרט, שבענייננו הם יכולים להיות כתבים, עורכים, מנהלי התאגיד וכו'. נראה כי מצבם של אלו האחרונים הורע ביחס לדיני התאגידים הכלליים, לעומת חוק איסור לשון הרע.

בתחום דיני לשון הרע, נתנו פסקי דין חשובים המטילים אחריות אישית על נושאי משרה בתאגיד בלשון הרע כגון כתבים, בנוסף לאחריות שהוטלה על התאגיד, מבלי שכלל נידונה בהם הסוגיה התאגידית והקשר לדיני התאגידים ואף לא נמצא מקרה כגון דא שבא לפתחו של בית המשפט העליון אשר יתן דעתו לסוגיה זו.

קשה לראות סיבה מיוחדת מדוע ליתן עדיפות "אוטומטית" להטלת אחריות על נושא משרה בתאגיד שהוא בענייננו הוצאה לאור, שלרוב יהיה כתב, עורך, צלם או כל בעל תפקיד אחר בתאגיד, אשר לכל הדעות מבצעים עבודה חשובה מן המעלה הראשונה במשטר דמוקרטי. אך ההיפך הוא הנכון. ניראה כי החוק בישראל דווקא החמיר עם נושאי משרה אלה אשר מבצעים תפקיד חוקתי חשוב לכל הדעות, מעבר לנושאי המשרה בכל חברה אחרת, שלעיתים השלכתה הציבורית אפסית, לעומת תאגיד הוצאה לאור של עיתון יומי.

 

ראוי היה למחוקק ליתן דעתו לסוגיה, וכי בתי המשפט ינסו ככל יכולתם לבצע התאמת דינים  לעקרונות היסוד בדיני התאגידים, על מנת ליצור דין וודאי ואחיד בכל תחומי המשפט בישראל.

 

  • הכותב הינו עורך דין ומגשר ממשרד שרון כהן ושות', העוסק בתחום המשפט האזרחי – מסחרי, וכן בדיני לשון הרע, קניין רוחני  ודיני זכויות יוצרים.
  • מאמר זה מהווה תקציר לעבודת מחקר מקיפה שנערכה בנושא בשיתוף עו"ד ליאור קבלין.
  • ניתן ליצור קשר עם הכותב באמצעות אתר הבית : www.sc-lawoffice.com
  • אין לראות האמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי.

 

 

 

אין לראות באמור באתר זה משום יעוץ משפטי ו/או תחליף ליעוץ משפטי

כל הזכויות באתר ובתוכנו שמורות למשרד בלבד ואין להעתיק תוכן האתר ללא אישור המשרד

לייבסיטי - בניית אתרים